איסוף קשב

אחד העקרונות שאני תמיד מדגימה בסדנאות המשחקים הוא איסוף קשב.

איזה אדיר זה שתוך פחות מדקה כולם במעגל, בשקט, בהקשבה ובעיקר בלי מאמץ.

אני קוראת לזה מגרפה לעומת אבן שואבת.

מגרפה זה הדבר המוכר הזה "בואו!" "תקשיבו!" "כולם למעגל!" וכל הגרסאות של זה.

אם תסתכלו מהצד על שפת הגוף של אנשים ומה הם עושים כשזה קורה תראו משהו מאוד מעניין: הגוף שלהם ישען אחורה, אנשים ילכו לעשות עוד סידורים אחרונים או ימשיכו עוד כמה רגעים לדבר אחד עם השני ובאופן כללי האחריות על הקשב תהיה עלי.

זה מתיש....

אבן שואבת זה כשאני פשוט מתחילה משהו, בדרך כלל משהוא מסקרן, ואז אנשים פשוט נמשכים להגיע ולהיות במה שקורה. שם אין מאמץ.

אבל העניין הוא לא כל כך ב"מה אני עושה" ויותר ב"איך אני עושה את זה" ומה העמדה הפנימית שלי.

אני יכולה לשיר שיר או לשחק משחק אבל אם העמדה הפנימית שלי היא שאני עושה את זה כדי שאנשים יבואו ויקשיבו כבר ואוף איתם אז זה עדיין יהיה מגרפה.....

לעומת זאת אם אני מצליחה לשחרר את האנשים באמת ופשוט להתחיל לעשות את הדבר שלי, האחריות חוזרת אליהם.

כשזו הופכת להיות התרבות אז אנשים מפסיקים לאחר…. (או לפחות לוקחים אחריות על האיחור שלהם מתוך הבנה שהם בוחרים להפסיד משהו)