הומאוסטאזיס

פעם, חשבתי ש"להיות רגישה לחום" (וגם לקור...) זה פשוט מי שאני. 

שזה הגנים, שזה הגוף, שאין מה לעשות. 

אבל אז גיליתי משהו ששינה לי את ההבנה על גוף, נפש, נוחות וחוסן ובעיקר על למה נהיה לנו כל כך קשה להתמודד עם החום.

אז נתחיל מהמושג הבסיסי: הומאוסטאזיס. 

זו היכולת של הגוף לשמור על איזון בתוך טווח שמתאים לתפקוד מיטבי (למשל טמפרטורה, ויסות סוכר או חומציות). 

וכמו כל מערכת בגוף - אם היא לא מקבלת "אימון", היא נחלשת. 

כלומר אם אנחנו מבלים את רוב הזמן באותה טמפרטורה ממוזגת, קיץ וחורף, הגוף פשוט לא לומד איך לאזן את עצמו בתנאים משתנים. 

ובדיוק כמו שמי שלא מתאמן מאבד מסת שריר, גם מי שלא נחשף לחום או לקור מאבד את היכולת לווסת את עצמו.

אני זוכרת את הרגע שזה ממש היכה בי: 

בקיץ 2010 טסתי למדינת וושינגטון בארה"ב, מיד אחרי כמה שבועות מהחמים שנרשמו בארץ. 

ירדתי מהמטוס לתוך מה שהרגיש לי כמו חורף, עטפתי את עצמי בכל סוודר שמצאתי. 

ואז ראיתי אותם: אנשים בגופיות, בבגדי ים בפארק. 

חשבתי שהם השתגעו.

שנתיים אחר כך, שאת חלקן הגדול ביליתי בחוץ חשופה לתנאי מזג האוויר של יער הגשם הקר במדינת וושינגטון, אני נוסעת בבוקר להדרכה בסיאטל, מרגישה חם, מזיעה קצת, ואומרת לעצמי "וואו, היום חם". 

אנחנו עוברים ליד תחנת דלק עם שלט דיגיטלי שמראה את הטמפרטורה: 63 מעלות פרנהייט. נשמע לי הגיוני, כי כבר התרגלתי ליחידות האלה ולמה שהן מרגישות בגוף. 

אבל אז השלט מסתובב ועל הצד השני כתוב 17 מעלות צלזיוס. 

הייתי בשוק.

הרי 17 מעלות זה על סף הקר בארץ (אמרתי שהייתי רגישה לקור?)

ופה נפל לי האסימון.

הגוף שלי הסתגל. 

ההרגשה שלנו - אם חם או קר, היא לא מוחלטת. היא תלוית הקשר, תלוית הרגל, תלוית הסתגלות. 

17 מעלות צלזיוס, שבארץ תמיד הרגישו לי "קר", כבר לא הרגישו לי כאלה. בדיוק כמו ש-63 פרנהייט, אם הייתי בישראל לא היה באמת "חם".

הבנתי אז עד כמה התחושה שלנו מושפעת מהחשיפה, מהתרגלות, ומהיכולת של הגוף ללמוד ולהגיב לסביבה.

היום, כשאני הולכת יחפה ביער בינואר, אנשים אומרים לי "וואו, את קשוחה!" 

אבל אני לא.

זה לא שקר לי ואני מתגברת, פשוט לא קר לי.

-------

תבינו, אני לא נגד קידמה, אני כותבת את המאמר הזה מהמזגן ומלאה בהודיה על קיומו. 

אבל אנחנו צריכים לשים לב לתשלום שאנחנו משלמים על הנוחות הזו: 

~ירידה ביכולת של הגוף להתאזן בתנאים משתנים.~

ומה עושים עם זה? 

יוצאים החוצה. גם כשלא הכי נוח. בגשם. כשחם. כשקר. לא בתנאים קיצוניים, פשוט קצת פחות נוחים. 

~מתאמנים בלהחזיר את ההומאוסטאזיס פנימה.~

או במילים אחרות לאמן מחדש את הגוף להחזיק את האיזון מבפנים.

לכל הדבר הזה יש גם את הפן הרגשי שלו, אבל זה כבר סיפור לפוסט הבא…