היער השחור

אני בתוך בור והוא עמוק וחשוך. מבחוץ לא ממש רואים, אולי רק מי שמכיר אותי טוב, אבל בפנים יש…. ובכן - מכירים את ה"לא כלום" מהסיפור שאינו נגמר? זה מה שיש בפנים.אין שם מילים - אז אל תשאלו אותי מה קרה… 

כלומר אני יכולה להגיד שאני באבל כבד על סיום (או לפחות הפסקה לזמן בלתי ידוע) של אחד מהפרוייקטים של חיי ב11 שנה האחרונות, אחד מהילדים שלי - כי העבודה שלי היא הגשמה במידה כזאת שהפרוייקטים שאני מעורבת בהם הם כמו ילדים שלי…. 

ואני גם יכולה להגיד שתהליך ביטול ההתכנסות גם נתן לי סטירת מציאות וגרם לי להבין שאנחנו במלחמה שהיא לא אירוע, אלא מצב, ומצב שלא הולך להיגמר בקרוב.

ואני גם יכולה להגיד שכל העבודה שלי ומקור הפרנסה שלי נמצאים בתוך ערפל לא ידוע בעקבות המצב הזה.

אבל אלו מילים, והן לא עד הסוף מתארות את מה שאני פוגשת עכשיו.מבחוץ הכל בסדר - החיים שלי באמת יפים, אני מוגנת מהמון בחינות, מוקפת באנשים נפלאים שאני אוהבת ואוהבים אותי בחזרה, אני חיה במקום יפהיפה ובתוך קהילה חזקה, הקשרים בחיי עם אנשים, עם הטבע סביבי ועם עצמי טובים, חזקים ומאוד מספקים, אני עושה המון דברים שגם משמחים אותי וגם משפיעים ויוצרים אדוות של טוב, יופי, תקווה ושלום בעולם.

ועדיין אני בבור.

פעם חשבתי שזה לא בסדר, ובעיקר שזה מעיד שמשהו ממש לא בסדר.ואז למדתי על היער השחור, על טקסי מעבר ועל החשיבות הענקית שלהם בחיים.והנה אני נמצאת עכשיו בתוך היער השחור - המקום שבו משהו הולך למות ולא ברור אם ומי יצא מהצד השני, המקום המפחיד בו אני לגמרי לבד ואין שום דבר להיאחז בו - כל החוקים שאני מכירה מהעולם הרגיל לא תקפים פה, לא איפה הצפון ולא כוח הכבידה.

אז אני מודה לכל מי ומה שלימדו אותי את החשיבות והיופי של היער השחור או המרחב הלומינלי של טקסי המעבר שהחיים מזמנים לנו. מודה על המורים.ות שהיו לי בדרך, מודה על הדרך, ומודה על זה שאני כבר מסתובבת הרבה יותר בנחת ביער השחור.כלומר - זה עדיין מפחיד - פחד מוות. 

אבל הפחד כבר פחות מפחיד… Every time I go into the darknessI return with fists full of jewlls

Liminal space is the uncertain transition between where you've been and where you're going physically, emotionally, or metaphorically