ה NBA של ההדרכה
- 7 days ago
- 2 min read
בשנת 2014 הצטרפתי לשימי רף להנחיית קורס מדריכי ליקוט. הוא בעיקר נורא התלהב מהמשחקים והמעברים שהבאתי, הוא אמר לי משפט שלא ממש הבנתי:
זה כמו לעבור ממכבי תל אביב לNBA, רק של ההדרכה.
הוא אמר את זה בעיניים מבריקות ומלא התלהבות, אבל אני די נעלבתי.... למה נעלבתי? כי מבחינתי זה היה רק חלק קטן ממודל שלם של הדרכה וחינוך שלמדתי וכל כך רציתי להביא גם לפה.
אבל הוא המשיך והתעקש ואמר לי שזה משנה את הכל ושאני חייבת ללמד את זה.
לא ממש הקשבתי לו...
ואז נולדה לנו הילדה הראשונה שלנו, ועוד לימדנו ביחד, זה היה מופלא! בשלב הזה כבר נכנסו עוד הרבה מרכיבים ועקרונות של מודל שמונת המגינים לקורס והילדה המופלאה שלנו זכתה לבלות שני סופי שבוע בחודש בקורסים של מדריכי ליקוט - ישנים באוהל, שרים, משחקים, מלקטים, מבשלים על מדורה עם חבורת תלמידים מופלאה והיא גם זכתה לראות את שני ההורים שלה זורחים את המתנות שלהם.
המשכתי ללמד איתו גם תוך כדי ההריון השני, אבל אחרי שהקטנה שלנו נולדה זה כבר הפך להיות קשה מדי ללמד יחד ולתפעל תינוקת חדשה ופעוטה בת שנה וחצי....
הפסקתי ללמד בקורס, אבל העקרונות נשארו כחלק מהקורס ובינהם כמובן המשחקים.
כשנגמרה השנה פנו אלי התלמידים של הקורס וביקשו שאעשה להם סדנה מיוחדת רק של המשחקים, וכך היא נולדה - סדנת המשחקים.
אז מעבר לפיסת ההיסטוריה הזו שחלקתי איתכם פה אני יכולה להגיד שבמהלך השנים גם למדתי קצת למה שימי התכוון
כי בתוך המשחקים יש עולם ומלואו של יצירת תרבות משותפת, מפגש עם שלל רגשות בתוך מרחב בטוח ולו רק בגלל שכשמישהו תופס אותך לא באמת קורה לך כלום (אבל זה באמת מפחיד...), פיתוח של חוסן גמישות יצירתיות ושיתוף, גילוי שלל חוזקות אישיות וקבוצתיות, הצפת תכנים טעונים בקבוצה ועוד ועוד
תודה לך שימי על איך שאתה אוהב אותי, רואה אותי ומעודד אותי ללכת אחרי חלומות שלא חלמתי שאחלום (שלא לדבר על להגשים) כבר כל כך הרבה שנים.
אם היו אומרים לי כשהייתי ילדה שהחיים יכולים להיות כל כך אדירים ומהנים לא בטוח שהייתי מאמינה....
Comments