הודיה - המילים שבאות לפני הכל

בצוותים שאני עובדת איתם ובשיחות אישיות אנחנו קודם כל מתחילים בהודיה.

מה זה אומר הודיה? אני פשוט עוצרת לרגע כדי להסתכל על הדברים שממלאים אותי ברגש של תודה.

לפעמים זה לא פשוט, למשל כשיש לי יום ממש רע או כשאני רוצה כבר להתחיל את הישיבה כי יש מלא על מה לדבר ואין הרבה זמן, לפעמים זה מרגיש מעושה.

אבל יש לזה השפעה אדירה על כל מה שקורה אחר כך, כולל על יעילות הישיבה.

יש למוח נטייה לחפש את מה שלא עובד, את מה שמסוכן או שצריך לשים לב אליו כדי לשמור על עצמי פיזית או רגשית וטוב שכך.

אבל אם אני לא שמה לב, כל הטוב שיש לי בחיים עובר אל הרקע, אל המובן מאליו.

אני מרגישה ורואה את זה קורה בכל מקום - כלפי תנאי החיים שלי, בעבודה, בזוגיות, עם הילדות ואפילו ביחס שלי כלפי עצמי…

ברור לי מה ההודיה עושה לי באופן אישי, כשאני עוצרת כדי להסתכל על הטוב שיש לי בחיים הכל פתאום משתנה, הזמן מאט, הקמטים בין הגבות מתרככים, ולפעמים יש לי הצצה למה באמת חשוב… ויש לה גם אפקט מתמשך - היא מחווטת אותי להסתכלות על הטוב וממש משנה את הלך הרוח ובעקבות זה את החיים.

אבל להודיה בקבוצה, בעיקר כזאת שאנשים ממש מקשיבים אחד לשני ולפעמים ממש מזדהים עם הודיה של אחרים, יש יכולת לעשות שינוי ענק בקבוצה - להזמין את האנשים להגיע לכאן, ליער הזה עכשיו, למעגל האנשים הזה עכשיו, לתוך הגוף שלהם עכשיו, לתוך הלב שלהם עכשיו.

וביחד.

ואז אם מסתכלים טוב טוב

רואים שמשהו קורה שם ואוסף האנשים הופך לקבוצה.

אני מלאת הודיה על המורשת שלי שמתחילה כל בוקר ב"מודה אני" על מודל שמונת המגינים - המורשת שפגשתי בדרך שהראתה לי שיש דברים, כמו הודיה, שהם חוצי תרבויות וחלק מאבני הבניין של להיות בת אדם.

על שותפים לדרך ועל חיים, שלמרות כל הכאב, הפחד, הדאגה והצער מלאים בכל כך הרבה דברים להודות עליהם.

מה ממלא אותך בהודיה?

בסיכום שנה לפני המון שנים אחת התלמידות אמרה שהדבר הכי משמעותי ומשנה חיים בשבילה היה הכנסת ההודיה לשגרת היום שלה.