מפגש עם ארנבת

זה סיפור ממש מהביקור האחרון שלי בוושינגטון - לחזור לוושינגטון זה כמו לחזור הביתה למשפחה שלי ולחברים ממש קרובים, גם אנושיים וגם לא.

בהזמנה מרגשת חזרתי גם לבית שבו גרתי ואל מלינדה האהובה בעלת הבית שלי מלפני 11 שנה כשחייתי שם.

מלינדה לא למדה ב Wilderness Awareness School ולא מתעסקת במיומנויות קדומות אבל החיבור שלה עם הטבע ובעיקר עם החווה שלה הוא מדהים ומאוד ניכר על חיות הבר שגרות שם.

יש שם משפחת דביבונים מתוקה במיוחד שאוהבת לשחק על המרפסת, ובכל בוקר (ב 5 וחצי) כשישבתי בחוץ, עברה חבורה של 4-5 איילים זכרים שבאה לבקר את עצי התפוח בדרך לסיבוב השכונתי של עצי הפרי.

על כל אחד מהם יש לי סיפורים, אבל את הסיפור היום אני דווקא רוצה להקדיש לארנבת הבר שממש אהבה את האחו מחוץ ליורט בו ישנתי:

בוקר אחד יצאתי לכיוון הבית, לשבת עם מל לפני שהיא יוצאת לעבודה ואולי לפגוש את סשה הדביבונית או את אימה בעלת היד המנוונת ופתאום ראיתי את הארנבת (משום מה לה אין שם אצלי). הלכתי לאט, בשקט ובתשומת לב, אבל ברגע שהבחנתי בה היא קפאה במקום, ושפת הגוף שלה אמרה מתח ונסיון להיות ממש ללא תנועה.

אז ריככתי את המבט ואת הגוף ופניתי מעט הצידה, אבל בכל זאת היא נשארה קפואה זמן לא רגיל.

ואז שמתי לב שאני רעבה….

אז התחלתי לדמיין את עצמי אוכלת מלפפון וגמבה, ומיד הגוף שלה התרכך והיא התחילה לנשנש עשב בנחת ולהמשיך בענייניה כולל גירודים וניקוי…

כך היא המשיכה בנחת לשוטט באחו ואני המשכתי ללכת אל הבית.